אז מי מפסיד מלא למחות?

הפוסט הזה מכוון אלייך, כן כן אתה עם הכיפה שיושב על הפייסבוק וכל הטענות שלך על המחאה מתמצות בזה שהמוחים שמאלנים. אתה שאולי קראת מקור ראשון וחושב שכשאמנון לורד כותב שהמחאה היא קומוניסטית יש לזה קשר למציאות. גם אלייך (עם כיסוי ראש,או בלי, לא מתכוונת ליפול על דקויות פה) שנראה לך שדפני ליף היא ילדה מפונקת של הורים עשירים ומה לך ולה.

כשמסתכלים על הדרישות והכיוונים שמציגים המוחים  דווקא קל לראות איך זה מסתדר למשפחה עם ארבעה ילדים ומעלה, משפחה שרוב הסיכויים שההורים עצמם יצאו ממשפחה עם הרבה ילדים ולהורים שלהם יש פחות יכולת לעזור להם היום.

יש משהו מפחיד במחשבה שמי שהצבעת לו, ומי שאמון מבחינתך על הדאגה לאינטרסים שלך מפקיר אותך פעם אחר פעם בזירה הכלכלית.
משהו בהתנהלות במגזר שחתונה בגיל צעיר די רווחת בו, שלימודי מקצוע עדיין חשובים לו ושמקובל לנהל בו חיים של זוג צעיר שכוללים לימודים, ילדים, לא תמיד עבודה והמון עזרה מההורים אבל מה מוזר? התנהלות כזו ואף אחד שם לא מבין את החשיבות במדינת רווחה.

מי שיש לו שישה ילדים באמת רוצה שתחוסל הרפואה הציבורית בישראל?
נגיד אני איכשהו אסתדר, יש לי *רק* שלושה ילדים, אני עובדת (בינתיים את המערכת שאני עובדת בה טרם הפריטו אז עוד יש לי פנסיה ,ביטוח בריאות וזכויות) אני איכשהו אסתדר לממן שירותי רפואה פרטית. ממילא אני עושה את זה לא מעט גם היום.
מה תעשה משפחה עם שישה ילדים ביום כשתיקבר פה הרפואה הציבורית? מה תעשה משפחה עם שישה ילדים כשיפריטו גם את החינוך (הרי גם אתם פתחתם במחאה על יוקר שכר הלימוד בישיבות ואולפנות וביקשתם שהמדינה תועיל לסייע).

קל לכם להסתכל על המוחים בת"א ולהגיד שהם מפונקים, חלקכם שרד את השנים הקריטיות של רוב הזוגות הצעירים עם המון עזרה כספית וטכנית מההורים. להורים שלכם רוב השנים עוד הייתה מדינת רווחה (חלקית לפחות). הם שילמו על הדירה שלהם פחות, הם שילמו על חינוך פחות, הם שילמו על פחות שירותי בריאות-זה השאיר להם יותר כסף פנוי לחסוך. זה, ובעיקר זה מה שמאפשר להם לעזור לכם.

מי יעזור לילדים שלכם לרכוש דירה? הפנסיה שאולי לא תהיה לכם כי היא מתגלגלת אי-שם בשוק ההון?

יש מישהו שצריך דיור ציבורי ודיור בר-השגה של דירות קטנות יותר בנות 3 ו-4 חדרים (עובדתית רוב הדירות שנבנות הן גדולות יותר ויקרות יותר, כי זה מה שרווחי לערים) יותר מזוג צעיר שעוד לא התבסס כלכלית?

יש מישהו שצריך תשתית יעילה וזולה של תחבורה ציבורית (מה לעשות,בישראל עדיין יוצא שיעיל יותר להתנייד ברכב פרטי) יותר מזוגות צעירים,עם ילדים  קטנים, שעוד לא התבססו כלכלית?

כשחיים בחברה מגוונת ורב תרבותית יש הרבה פעמים הזדמנויות להתקרבות,לשיתופי פעולה נקודתיים, להסכמות ספציפיות על נושאים משותפים גם עם יריבים פוליטיים בשאר התחומים. אז למה לא? כי כמה פעילי שמאל צעקו משהו על כיבוש? כי זה תפס איצטלה טיפה פוליטית? הגיוני שזה יקרה, אני לא מחליטה בכלל עם חבל או לא חבל שזה קרה, אבל עובדתית-כולנו צריכים שהמדינה תרסן את המדיניות הכלכלית שלה, תפנה משאבים בצורה אחרת, וככל שיש לך יותר ילדים וככל שאתה רואה את עצמך כיותר סולידרי ואת החיים שלך כשליחות תמידית זה חייב להתבטא גם בעמדות שלך בכלכלה ובחברה.

ההחלטה לא לקחת חלק במחאה כי היא משוייכת לשמאל משמעותה, עבור רובכם, שהמדינה תמשיך במסלול מואץ להפרטה, עלייה ביוקר המחייה, שחיקה בזכויות שלכם כעובדים וכל זה יפגע ביכולת למש ערכים שיקרים לכם.

אז מי מפסיד? כן, אתה שם עם הכיפה שלא רוצה להצטרף למחאה,למרות שהיא תפעל לטובתו רק בגלל שיש שם סמולנים עם שלט חד"ש.

נרצה או לא, ישראל היא חברה מעורבת שמפגישה ביומיום שלה את כולם, עם אותן חוויות ואותן סוגיות. אין באמת סיבה לפנות לכיוון של טהרנות פוליטית כשמישהו, שלא בהכרח מחזיק בדעות שלי, ולא בא מה"שבט" שלי מציע כיוונים שגם אני אולי אפיק מהם תועלת אם יתממשו.

אני יודעת שהיו ניסיונות השתלבות במחאה בקיץ שעבר, והמחאה בקיץ הנוכחי נראית שמאלנית יותר, מזוהה יותר אבל מצד שני פחות אמורפית וברורה יותר מבחינת הכיוון שלה.

בעומק של הדברים אם מנתחים אותם אולי יש קשר בין השקפה כלכלית להשקפה מדינית, אבל במישור הפרקטי במדינה כמו ישראל אפשר לנתק את הקשר הזה. לצורך הפנים הכלכליות של כולנו אולי אפילו חובה לנתק בין המדיני לכלכלי במישור הפרקטי.