כמו זה שכתבתי לפניו, גם את הפוסט הזה הייתי מעדיפה לא לכתוב. אני מקדימה מראש ואומרת שבטח יש לא מעט שיאמרו שזוהי יותר התחשבנות אישית מאמירה כללית, כי אני ספציפית פליטת המיגזר אז בטח יש לי משהו אישי ממקום רגשי ולא רציונאלי. אז אם אין לכם יכולת להבין מורכבות תודעתית, או אם אתם כבר עד כדי-כך שטופי מוח, הפסיקו לקרוא עכשיו. אני בטח לא אהיה זו שתעזור לכם לחזור לחשוב מחוץ לעדר.
משה סילמן הצית את עצמו היום בתל-אביב, לא כי הוא לא שפוי, לא כי הוא הוסת לזה ע"י פעילי המחאה החברתית אלא פשוט כי הוא לא עשיר מספיק. כי אם הוא היה עשיר מספיק (כמו תשובה או בן-דב למשל) המדינה הייתה "מוחלת" לו על החובות כדי שפשוט ימשיך להזיז הלאה את הכלכלה, או כי אז הוא היה יכול לכסות חובות מהפנסיה שלנו, נגיד.
אבל סילמן אדם רגיל, כמונו, שניסה להתפרנס ונאכל ע"י מיסוי לא הגיוני שמוטל ברובו על מעמד הביניים שבקושי שורד, נעשק ע"י הביטוח הלאומי שכבר כמה וכמה שנים מונחה לא למלא את ייעודו המקורי. כשניסה לממש את זכויותיו בביטוח הלאומי הוא הותש, דבר שקורה לרבים, שחלקם גם מתייאשים ומפסיקים לבקש את שמגיע להם כחוק וככה מסיים הביטוח הלאומי שנה אחר שנה עם רזרבות של כספים. לעיתים זה נראה כבר כמו סוג של שיטה שפיתחו כאן, כרגע חובת ההוכחה על המדינה שהיא מאפשרת לאזרח לממש את זכותו בקלות ולא ההפך. (אגב,הפתרון הוא לא להפריט ,הוא פשוט להפסיק את ההתנהלות הפושעת ולהנגיש את המידע לאזרח)
אני לא הולכת לכתוב עליו, יש אחרים שיעשו את זה טוב יותר. זה התגובות שכבר אי אפשר לחיות איתן יותר. זה התגובות של אנשים שרוממות וסגולת עם ישראל מדברות מגרונם, חוסן לאומי, פטריוטיות,אהבת המולדת, אלו אנשים שרצו את האהדה והאמפתיה הציבורית כשעקרו אותם, את אחיהם לשבט מהבית והתמלאו זעם על שוויון הנפש של העם נוכח המצוקה של בני השבט שלהם. הם הגיבו להצתה העצמית של משה סלימן בשוויון נפש, שלא לומר בבוז.
הבאתי מקבץ נבחר, אבל תמיד זה משקף הלך רוח. אדם הוא יצור חברתי וככזה הוא סופג גם את התודעה שלו מהחברה בה הוא חי.
הנה סטטוס יש יהודה יפרח, עיתונאי ב"מקור ראשון" ותושב עמונה: "התאבדות היא רצח, התאבדות היא אלימות.
משה סלימן שהצית עצמו בהפגנת השמאל הערב ניסה להשיג הישגים פוליטיים דרך אלימות ודרך רצח.
אני כבר רואה את היחצ"נים בשקל והפוליטיקאים גרוש משווים אותו בסימפטיה למוחמד בועזיזי, שהצית את עצמו בתוניסיה והוביל למרחץ הדמים שנקרא "האביב הערבי".
כל מי שהדמוקרטיה חשובה לו חייב להוקיע את הטרור הזה."
יפרח, כאמור, התעלם מהנסיבות, מהמכתב שסלימן השאיר, מהמצוקה שהיא לא נחלת משה סלימן בלבד אלא נחלתם של רבים בישראל.
עמיר חצרוני, מרצה במרכז האוניברסיטאי באריאל: "…ייתכן אפילו שנפטרנו בזול מפרזיט".
אנשי עט שאני קוראת די הרבה, שמתייחסים לא מעט פעמים לצביעות השמאל, שאמונים על דיבורים יפים בדבר הצורך להגיב ולבחון עניינית כל דבר לגופו. כנראה רק כשהוא ענייני לשבט שלהם, לדעה שלהם, לאנושי שהוא הם והם בלבד.
חורבן הבית למה? החברה ביהודה ערב חורבן בית שני הייתה מושחתת עד היסוד, כלכלית וחברתית, חסרה סולידריות בסיסית, עמוסה בשנאה רצחנית הדדית, שבטית ומפולגת. ישראל של היום לא רק "מזכירה" את ימי בית שני, היא שם. היא מפורקת שבטים שבטים, היא בזה למנהל תקין (כל קבוצה יוצאת נגד שחיתות, כשזה במקרה מישהו שהוא לא מִשלה כמובן), היא מגבה עושק ממוסד (כל מי שמאשים את סלימן במצבו קצת מגבה את זה בעצמו), והיא יותר מהכל מלאה באנשים שרואים רק את הדומה להם, את האח לשבט/מיגזר, כאדם שווה ערך.
וזה טוקבק לסיום:
וכלי האדם מהמחאה החברתית מציינים לעצמם הישג עצום: הם הצליחו לגרום לאיש תמים וטיפש להצית עצמו ברחובות, סטייל תוניס.
תחת כל הממשלות, לאורך כל השנים ובכל המקומות אלפי אנשים אמרו ויגידו 'בית המשפט דופק אותי, הממשלה דופקת אותי'. כשרואים אנשיםכאלה צריך לעזור להם להשתקם. המערכת תמיד סלקטיבית במידת-מה ולכן היא מערכת; תפקידך להיות מוצלח ולהישאר ככל הניתן בצד החיובי והלגיטימי של החיים.
מי שאינו מצליח – צריך חיזוק; אבל באות ה'ליפיות' למיניהן, מעודדות את אותם האומללים ואומרות להם: זה ביבי, זה ביבי!! אה, ביבי אשם?!! והוא עדיין שם?!! אוי איזה יאוש! – והאדם מחליט להישרף למען המטרה, הפלת נתניהו.
כבר כתבתי בעבר ועתה אקווה שזה בהיר מספיק: הקניבלים הללו המשועממים, ששנים לא מרימים אצבע לבניין הארץ, שקועים בביצה התל אביבית ובשעמום של עצמם והם סכנה אמיתית לציבור.
עופו לבנות משהו. עשו משהו חיובי. הניחו לתמימים, הניחו לעם, הניחו לכולנו. נמאסתם!!
*אני כן נוטה לשייך את הימין,ואת הימין הדתי-לאומי יחד. בסופו הם חולקים הרבה ערכים ודרך משותפת.
שחיטה כשרה 