אהובתי,הגדר

חג כבד ראש השנה, דחוס מחשבות ודחוס החלטות.
השנה כנראה צריך להתאפס. למה צריך? כי ככה אומרים לך. כי אי אפשר להיסגר על זה שאת על הגדר.
צריך צד, אחרת איך ידעו למה לצפות ממך? איך ידעו מה את חושבת?
ואם אני לא רוצה לרדת לשום צד? אין רוצה, יש חייבת. חברה לוחצת-עכשיו תחליטי.
לנו או לצרינו.
חצופה שכמוך, גם מעבירה ביקורת גם נשארת בפנים, גם עושה עבירות, גם עולה על הגדר וגם מסתכלת עלינו מלמעלה.
בשביל מה נכנסת? להרוס?… תגידי תודה שבכלל קיבלו אותך יפה ופינו לך קצת מקום.
אמירה? איזו אמירה כבר יכולה להיות לך, את לא מכאן באמת, את אורחת לרגע.
אין אמירות מהגדר.
הגדר זה עצלות, עצלות שלך-לא מחליטה, לא יורדת לשום צד, הכי נוח.
**
הגדר היא בחירה, מודה. בחירה שלא קל איתה לרב הדוסים, מה לעשות.
קשה לך להכיל כשגדלת בקופסאות חשיבתיות מסויימות שיש מורכבויות יותר גדולות באמונה.
שאף אחד הוא לא סטטי, אף אחד לא נשאר אותו דבר מרגע שהוא הגיע להכרה מסויימת.
ככל שדוחקים באנשים לקבל הכרעה לצד מסויים בעצם דוחקים יותר אנשים החוצה.
יש לך אמירה? יש לך עמדה בתורה? עמדה על עניין הלכתי? אתה?.מי אתה בכלל… אפילו לא תלמיד חכם.
**
אנחנו קבוצת איכות, עדיף קטנה ומצומצמת.
את סתם המון נבער חלש דעת, מי שחושב-לעבור צד מיד.
פה מצייתים, פה אין מאמינים.

רצונות שעדיף לממש השנה

מה אני רוצה שיקרה השנה:

השנה אני רוצה ללמוד להחליף גלגל לבד אם יש לי פנצ'ר באוטו.

השנה אני רוצה ללמוד לתדלק בתדלוק עצמי.

אני רוצה להצליח לשמור על האוטו נקי. טוב לא נקי, רק סביר. טוב לא סביר, רק לא פח נוסע.

השנה אני רוצה להצליח ביום אחד: לקפל כביסה, לתלות כביסה, לכבס מכונה, לרוקן את שני הכיורים מכלים וגם לבשל (כל יום )אוכל טרי. כן, כן, באמת אני רוצה.

השנה אני רוצה להצליח סופסוף להיגמל מכל מיני התמכרויות קטנות ומעיקות, מהשוקולד, הפייסבוק, הקפה והסיגריות הארורות. אני מוכנה להסתפק בגמילה מאחת מהן. אפילו שאלוהים יעזור לי להוריד רק חצי מכל אחת. גם רבע זה בסדר… באמת.

אני רוצה להצליח להיות האמא הכיפית, הנעימה, זו שמצליחה לאזן בין רוך לבין סמכות. זו שמצליחה לתת הכל וגם להישאר עם קצת כוח לעצמה. זו שהילדים מחכים לה. זו שהילדים מרגישים שהיא הכי שם בשבילם.

***

אני מקווה להצליח לבחור סופסוף. לבחור אם לרדת מהגדר הארורה שהפכה למקום הקבע שלי. הגדר שאני יושבת עליה כל כך בנוח. בנוח מדי, רגל פה רגל שם. לא ממש אפשר לקרוא לי דתייה, אורתודוקסית מהספר בטח לא. חילונית כבר מזמן לא.
פעם עברתי מצד אחד לשני, אחר כך ברחתי רחוק לצד השני. הכי רחוק, למקום שממנו בכלל לא רואים שהייתה גדר.

כשחיפשתי אותה שוב, אפילו רק כדי לראות מרחוק, היא צמחה לגבהים חדשים. עם סולם טוב שהצלחתי לבנות במשך השנים גם טיפסתי עליה מחדש.

לא רוצה לקפוץ חזרה. אבל גם טוב לי עליה. בינתיים.

תנסו פעם. רואים משם הכל. כדאי לפעמים.

הייתי רוצה להיות שלמה עם זה שאני בוחרת לא להכריע לשום צד. לא להתקבע באף צד שלה.

לא בצד של החול, לא בצד החופשי. גם לא בצד הקדוש, החופשי באמת. הגדר הטובה. הגדר הבטוחה.

אני רוצה להפסיק להרגיש שאני צריכה לעזוב את הגדר שלי.

שהשנה היא קצת תתרחב כדי שיהיה לי מקום לזוז בלי ליפול לאף צד.

שנה טובה.