יום אחד כשנגיע לשלב שעושים חשבון נפש כזה של כל החיים נגיע גם אלייך.
מצפון שרודף ומציק כל השנים האלו. טוב, לא באת לבד, אתה חלק מהביוב של האינסטלציה הריגשית תודעתית המקולקלת.
יום אחד, כשכבר אהיה בשלב שעושים את חשבון הנפש הזה אתה תזרוק לי כל מיני פלאשבקים. אולי הם קרו ואולי הם לא,על מה היה בכוחי למנוע ולא מנעתי.
על מה יכולתי לעשות ולא עשיתי כדי שלא תסתובב חופשי בעולם יותר. אבל בחרתי לקחת את הזמן הקריטי שאחרי על מנת להסתיר ולהחביא מספיק טוב כדי שזה יצא החוצה בכל הדרכים האפשריות חוץ מכאלו שיצמיחו אותי ויעזרו לי באמת.
כבר דיברנו על הביוב אז מוכרחים לומר, שעוברות עליו תקופות בלי סתימות או דליפות, לפעמים הוא סביר למחייה לבני אנוש שבסביבתו. עדיין בכל דליפה או הצפה יבוא מחדש המצפון, הוא ירקוד על כל נים ונים בנפש, על כל מגירה בתודעה, הוא ישאל תמיד : "מה עשית כדי לתקן?" "מה עשית כדי להיות האחרונה?" ותמיד לא יהיה לי מה לענות לו בחזרה.
תמיד אני אענה לו שכשזה היה חי וטרי בחרתי לברוח, שבחרתי לא להתמודד כי בחרתי להתמודד כי בחרתי להתעמת עם זה כשאולי אני אפסיד. כי למרות שזה זלג החוצה, כי למרות שהרגשתי תמיד שזה הולך איתי ממילא לכל מקום חשבתי שככה זה יהיה מוחבא טוב יותר.
בסוף אולי אני אנצח אותו, כי אולי הוא יבין שאז באמת לא יכלתי והיום זה כבר חסר טעם.
בסוף אולי אני אצליח לשכנע אותו כמעט כמו את עצמי שההווה מפצה על המה אילו הייתי אומרת בזמן.
***
אחרי המצפון תישאר תמיד התודעה המפורקת, זו שלא באמת תיתן מקום להזדמנות לאף אחד אחר, זו שנפגמה בגיל צעיר מספיק כדי לא להכיר אפשרות אחרת אבל בגיל מבוגר מספיק כדי לדעת שלעולם יש אפשרות להיות טוב.
***
אחרי המצפון ואחרי התודעה, תישאר האפשרות. האפשרות שקיימת בשכל, שהשכל לעולם לא יוותר עליה. האפשרות שיום אחד אני אלמד כבר להיות האינסטלטורית האולטימטיבית, שתבוא בו סתימה כזו שהפעם אני אצליח לתקן ואז באותה הזדמנות אני אחליף כבר את כל הצנרת ואז גם לי סופסוף תהיה תודעה של טוב.
שחיטה כשרה 