רבנים ומציאות, הילכו שניהם יחד?

פתוחה לי מול העיניים ברגעים אלו הכתבה ב-YNET על גירושים במגזר הדתי. חשוב שתיכתב, חשוב שיתעורר הדיון. כבר מזמן הגיע הזמן לאוורר את הקלישאות במציאות, להתייחס אליה ולא להגיד שהכל קורה בשוליים וזה לא מייצג.

כהרגלי בקודש, אני אתייחס לרבנים דווקא: "גם הרב שלמה אבינר מזכיר את העקרונות הקדושים של המערב כגורם מרכזי בגירושים: "כאשר אדם חושב רק על עצמו, ואין לו אידיאל לשמח את הזולת, אזי ודאי שקשה לו בזוגיות. אנשים שמים במרכז את ההגשמה עצמית שלהם וזו בעיה". את המימוש העצמי של מי? בוא נהיה כנים לרגע, המימוש העצמי שיידחה עד בלי די יהיה של האישה. שהרי היא היולדת,המניקה, המגדלת העיקרית. כמה גברים דחו את מימושם העצמי עקב נישואיהם? כמה גברים לא למדו עקב נישואים בגיל צעיר? הרי בכולנו מוטבע שגבר הוא המפרנס העיקרי, על כן הוא שילמד הוא שיתקדם.

ניסיונות לא מוצלחים לשכנע נשים שרק בבית ובאימהות יממשו את עצמם נראים לרב אבינר כנראה כחוסר נכונות שלהן לשמח את הזולת. נשים כבר לא קונות את זה. אי אפשר כבר להתעלם יותר מזה שאנחנו כן חלק מהחברה המערבית, אנחנו חיים בעולם מערבי עם ערכים ואפשרויות שלא תואמים בהכרח את מודל האם לעשרה שכל יומה סביב ילדיה וגידולם. יש הרבה אנשים שרוצים את הזהות היהודית שלהם, את ההלכה שלהם אבל בלי שתפגע בהם בצורה שתשבר את הנפש,שתכניע את ה"אני", שתכלא את הרצונות והשאיפות.

זוגיות לכשעצמה היא לא עניין פשוט, לידה היא תמיד שינוי בזוגיות. כשהזוגיות רק מתחילה מרגע החופה (או אם לדייק אחרי שנגרה החתונה והגעתם הביתה) והלידה היא באיזור השנה אחרי יש כאן בניין עדין, לא כזה שבטוח שיחזיק בנטל הממוצע של זוג צעיר במגזר. נטל שכולל בתוכו: עבודה, לימודי מקצוע, זוגיות צעירה שצריכה השקעה, ילד שצריך לגדל. זה עומס שאי אפשר להכניס בכלל בשבוע בלי ליפול בשבת מהרגליים. אם שבת באה להוות פה את זמן האיכות היא תהפוך לעול על רוב הזוגות הצעירים במצב הזה, ככה שהם לבטח עושים אותה אצל ההורים, שוב דחיקה הצידה של זמן איכות והשקעה בזוגיות לצד, בגלל הלחץ מסביב.

אז מתכננים הכל לאחרי ה… אחרי הלימודים, אחרי שנמצא עבודה פחות לוחצת מכניסה יותר כדי שמישהו יוכל לעבוד פחות. כל מה שאובייקטיבית כמעט ולא יקרה. זה לא יקרה כי לעתיד אין ערובה וביטחונות, כי מה שלא מטפלים בו בהווה לא נכנס להקפאה אלא רק גדל ומתעצם.

כשזה כבר זועק כבעיה אתה מוצא את עצמך בכלא, כזה שאתה כבר לא בטוח אם הסוהר הוא החברה או הבחירה שלך לקבל את הנורמות האלו.

להאשים את הלחץ בחוסר תכנון נכון של בני הזוג גם אפשר. את זה עשה הרב בורשטיין שמצוטט בכתבה באומרו : "צריך להבין שנישואים וילודה הם עסקת חבילה. ועם זאת, הקדוש-ברוך-הוא חכם והוא יודע בדיוק מתי להביא הריון ומתי לא. לי יש אמונה שכשהילד מגיע – מזונותיו מגיעים עמו. זו הבטחה אלוקית. ואם הקב"ה הבטיח שתינוק מגיע עם הפרנסה שלו, אז מי אני? אלא מה, אנשים לא יודעים לכלכל את עצמם נכונה. הם מבזבזים את הכסף לא בחוכמה". אני יכולה לתאר לעצמי שכל התגובות האלו באות מתום לב ואי ידעת המציאות הרווחת. כי הרבה רבנים נישאו לנשים שמבחינתן מקדישות את עצמן ללימוד התורה של בעליהן. על כן הם היו פטורים תמיד מהעול של גידול יומיומי של ילדים ואין להם מושג אמיתי מה עובר התלמיד שבא להתייעץ איתם כשהוא קורס בין עבודה ללימודים להורות ולזוגיות.

קל להביא מדרש, קל להאשים את הזוג במצבו (כי מישהו יודע לכלכל את עצמו בתבונה בגיל עשרים ושתיים למשל?) קל להגיד שכולם מושפעים מתרבות המערב ונעשו אנוכיים ולהוטי מימוש עצמי ולכן כל הקושי. קשה להישיר מבט למציאות, להבין כי המערב הוא אנחנו, אנחנו חלק ממנו. שצריכה להימצא דרך לחיות כאדם מערבי בלי שזרקת מעלייך כל זהות יהודית וקיום יהודי מחייך. לחץ שאי אפשר לתפקד בתוכו הוא לא חלק הכרחי מנישואים ומזוגיות. אבל להם כנראה נוח שיהיו לי עשרה ילדים, שלא יהיה לי מקצוע חופשי, שלא תהיה לי דעה וגם לא זמן לפתח אחת כזו. שמא ההגמוניה תקרוס.

קול בודד במערכה שכבר שנים לא נשמע מספיק, כרגיל בא ממלכה פיוטרקובסקי: "אני מודה שבזה גם אני נכשלת", היא אומרת, "אין משימה יותר קשה מזו. הגיע הזמן לדיון אמיתי, להפסיק עם הצביעות הזו. הגיע הזמן שתתחיל פה שיחה אמיתית, מורכבת יותר בעניין הזה. "אני לא יועצת זוגיות, אך הזוגות האלה מגיעים אליי בהמוניהם. חבר'ה טובים ממשפחות טובות. הורים צעירים שפשוט קרסו תחת הנטל. אנשים מתחתנים בגיל מאוד צעיר, ובאותם שנים ממש נולדים ילדים. בחברה שלנו לא מדברים באופן גלוי על מתי ללדת את הילדים ואיזה רווחים לעשות ביניהם. מה שקורה הוא שזוגות צעירים עובדים בלילות בשמירה כדי לפרנס, ולומדים בימים. בנוסף, הם גם צריכים לקום בלילה. עול החיים הזה פשוט ממוטט אותם. כולם מדברים כמה זה נפלא להיות נשוי. אף אחד לא מדבר איתם על המחויבות העצומה שכרוכה בגידול ילדים."

אבל היא לא תופיע בכנסי הענק של "בניין שלם", לא תראו אותה ברוב עלוני השבת אם בכלל, לא בעיתון "בשבע". זו לא דרך של פשרה, האמירה שלה היא פשוט התמודדות. לפעמים חבל שלא שמעתי עליה קודם…מעניין למה.

קישור לכתבה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4176555,00.html

6 מחשבות על “רבנים ומציאות, הילכו שניהם יחד?

  1. אז זהו בדיוק העניין.

    שמה שרבני החרד"ל יגידו לך שזה בכלל לא חשוב מה את עושה ואיפה את גרה , העיקר שתתחתני ושתלדי.
    כל היתר לא קריטי.
    זה לא שהם לא מחוברים למציאות שלך, הם משליטים את הקונספציה שלהם על כל הפתרונות ואז באמת אין בעיה. אם ירשת כסף , תגורי בדירה בפ"ת , אם לא, תגורי בקראוון בנגב.

    מה זה משנה? העיקר שאת נשואה ואם.

    רגע רגע, אבל כאן הסיפור לא נגמר.
    אם תגידי להם "לא מעניין אותי להיות נשואה ואמא עד גיל 30" יש להם תשובה.
    הם יגידו לך "חכי חכי , אם תמצאי מי שיקח אותך בגיל 30, עד שתזוזי תהיי בת 36 ואז תרוצי אחרי הרבנים שיאשרו לך להרות מבנק הזרע, כי רק פועל תאילנדי יקח אותך במצב כזה , אז לחסוך לעצמך הרבה אי נעימות , תתחתני בגיל 22 ותסתמי תפה."

  2. נראה לי שכאן יוצרים "אויב" בדמות הרבנים, ומסירים אחריות מהבחירה הפרטית של האדם. יותר מכך- עושים דלגיטימציה לדרך חינוך מסוימת בזה שמקצינים תופעות מסויימות בתוכה, במקום לבדוק את את הדברים לגופם:
    אם נערה דתית רוצה להתחתן בגילאי ה20 המוקדמים האם זה רק בגלל שטיפת מוח של "רבנים", או שאיפה נורמלית של בחורה בגיל הזה לחיות במערכת זוגית עם שותף אהוב? האם זה לא אפשרי שזו תהיה השאיפה הראשונה במעלה אצלה? באמת, מתוך רצון חופשי וכן? למה זה מורא בני אדם ?
    האם אתם לא מכירים הרבה זוגות שכן מסתדרים עם נישואין בגיל צעיר, לימודים, ילדים ועבודה ואפילו מעזים להיות מאושרים? ממה שאני מכירה, רוב הזוגות הצעירים נכנסים לקטגוריה הזאת. נכון שיש כאלה שזה לא מתאים להם- אבל אין דרך שמתאימה לכולם. זה בסדר שמי שזה לא מתאים לו ילך בדרך אחרת וייקח את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בה, אבל שיעשה את זה באומץ, בלי לזלזל או להאשים את מי שמראה לו את הבעיות.

  3. איזה קטע, חנה, יפה לך. באתי להגיב לבלוג שאלון שחר מפיץ ואני שמח שבדקתי מי בכלל כותב אותו.

    אז… אני לא מבין אם הרשימה שלך נכתבה כביקורת לדברים שנאמרו במאמר בYNET או שאת עושה שימוש רטורי במאמר כדי לכתוב את דעתך.
    מצד אחד אני מסכים לטענות על פגיעה בנשים (או הגדרת תפקיד חברתי צר, או מה שלא יהיה) ואני בהחלט מסכים עם הטענה של חוסר חיבור הרבנים או התפיסות האורתודוכסיות למציאות שלנו.
    אבל דבר אחד במאמר המקורי נכון בעיני מאוד – קשה לאנשים לפתח זוגיות כי הם חושבים על עצמם יותר מדי, או בניסוח טוב יותר בעיני: יש יחס צרכני לזוגיות וכך כשישנם קשיים מפרקים את הקשר במקום לגדול יחד.

    נראה לי שכל אדם שנכנס למערכת יחסים מוותר. זוגיות דורשת עבודה יחד והבנה שבדרך כלל אנחנו לא נמצא את "החצי השני" אלא ניכנס לזוגיות על בסיס קטן (לא, אני לא בעד שידוכים) ומשם ניצור זוגיות. להבנתי, זה הויתור עליו מדובר בYNET ולא על ויתור דוקא של האישה ולא דוקא על קריירה.
    בעיני זה מסר שחשוב מאוד להפיץ בחברה, וחבל לי שבשם ביקורת על דרכם של רבנים המסר הזה נרמס.

  4. לעת עתה נוצרה ביצה ירושלמת של דתיות לאומיות,

    ישורון (11.03.12):

    לעת עתה נוצרה ביצה ירושלמת של דתיות לאומיות, והכל באשמת החיפוש העצמי


    שמחפשות חתן,אבל לא מוצאים כי החלופה הבין זוגית שם גדולה ועד שמוצאים חתן עוברים הרבה ידיים.

    מעניין גם שהחלו לשאול כבר שאלות את רבני הציונות הדתית האם אפשר להביא ילדים אם מגיעים כבר לגיל ה30 בודאי שכן יאמרו רבני צוהר,אם אין לחם אוכלים עוגות.

    וכמה בתולות נשארו מהביצה הירושלמית או מהמתבגרות של הציונות הדתית נחשו אתם.

    מדוע רבים הן הבנות המזדקנות ללא חתן? הרי מרבה חוכמה מרבה עיצה לא?!

    ומי קבע שהחיים של הזוגות הצעירים של החרדים הם רעים,לא שנו ולא למדו שהזן והמפרנס הוא בורא עולם,או אמונה לחוד וקבלה לחוד.

    הציונות הדתית במקום להודות שהובילו את ילדיהם תלמידהם וכל אשר להם למקום המים הרעים,ולעשות סיבוב פרסה,הם כנראה מוכנים להתאבד .

    במקום שהציונות הדתית תקרב את הציונות החילונית ליהדות,קרבו הם את תלמידהם וילדיהם לציונות החילונית.

    לכן הגברת חנה הורן אלבג שעומדת כמו יצאנית בתמונה בה היא נשענת על הקיר,או כמו דוגמנית שמדגמנת בגדים,מגלה היכן הראש שלה נמצא,לא בדת,לא בבורא עולם,אלא בתאוותיה,בחומר ובלבנים ובכל מה ששנא בורא עולם, הזימה, וה"אני" קודם לאני ה',זו הבעיה של חכמי הכפירה של הציוניות הלאומית.

    ושוב אחזור לנקודה ה"אשכנזית" שמנתבים את עצמם על פי "האני" שלהם אני ראשון,ולא בורא עולם.

  5. די הופתעתי ממה שכתבת על הקריירה. אולי את מכירה תמונה שונה מזו שאני מכיר בגלל הרקע האישי שלך.
    אני מכיר המון דוגמאות בקרב חבריי הדתיים והדתיים-לאומיים לנשים שמפתחות קריירה בגלל החשיבות שמייחסים ללימוד התורה על ידי הגבר (התייחסת למציאות הזו בסוף הפיסקה השביעית אבל לא התייחסת לזה כתופעה נרחבת – וזו תופעה נרחבת, כי גם אצל הדתיים-לאומיים יש ציפיה מחלק לא קטן של הגברים להמשיך בלימודי קודש כמה שנים אחרי גיל 18). כתוצאה, על סמך מה שאני מכיר, הקריאה הפמיניסטית-מגדרית-חילונית שלך לא-מדוייקת. בשנים הראשונות לנישואי-הזוג האישה הדתית היא היולדת,המניקה, המגדלת העיקרית וגם… המפרנסת העיקרית. עיסקה בין-מגדרית גרועה אפילו יותר מזו שתקבל אחותה החילונית כשיגיע זמנה לבחור בן-זוג.

    אבל להאשים את הרבנים זה לא כל-כך הוגן. כי רובם ממש אינם מנהיגי-דור אלא סמני-דעת-הקהל של הדור, וככאלה הם מאוד חלשים. הדור הזה, בניגוד לחילוניים, הולך על נישואין בגילאים צעירים יותר והורות בגיל צעיר יותר. המשמעות היא כמובן ש10-15 שנים אחר-כך מוצאים עצמם בני-אדם בנסיבות בהן עדיין לא מאוחר להתחיל חיים חדשים.

    זה טוב ? זה רע ? לא יודע. נישואין לא אמורים להיות כלא, וסביר להניח שחלק מהזוגות שנוצרו בגילאי 18-19, עם כל הכבוד לסברות חז"ל ורבני דורנו, לא זכו לברכת-שמיים (כל סברה אחרת אחרת מתנגשת מפורשות עם עצם הכלי ההלכתי של גירושין, ומצדיקה דיני נישואין בנוסח הקתולי).

    אבל הבעיה האמיתית, לדעתי, היא שבשלב הזה של תום הזוגיות, חוסר-האיזון המגדרי מגיע לשיא: הנורמה החברתית ברורה בכל הנוגע לשאלות כמו אצל מי יהיו הילדים ומי יידרש רק לסייע במזונות. את זה צריך לשנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s