מנסה לחזור בתשובה, בינתיים הצלחתי לחזור עם שאלות (גם משהו…)

משהו לפני שאלול יגמר.

היום שבו מרגישים באמת שהגיע חודש אלול הוא כנראה היום בו את מרגישה כמו עוד ערימה אצלך בבית. רק שאת לא ערימת כלים, כביסה, או צעצועי ילדים. את ערימת חטאים. גם לא מהסוג המעניין שלהם, סתם קטנים, אפורים ומשעממים כאלו. כמו שיש לכולם.

ביום הזה את גם תרגישי שזה כבר באמת לא משנה מה תעשי מעכשיו או לא. לך ככל הנראה אין תקנה.

בעצם למה שלא תהיה לי תקנה, אם תשובה קדמה לעולם בעצם ההנחה שיש חטא טבוע בבריאה?
החטא הוא כמו חלק מהממשק של הנפש, ההתנהגות… של הכל.

cc-by-sa-temporalata

אבל זה לא מסתדר לי, משהו לא חודר את החומה. שנים של ציניות ורצון עז פשוט לא להרגיש עשו את שלהן. הפכו אותי למי שמקיים מצוות כמצוות אנשים מלומדה – כזה שעושה ולא מרגיש, עושה ולא חושב, עושה ובעצם לא באמת רוצה.

בהמשך של היום שבו מרגישים שבאמת הגיע אלול מתחילים להרגיש קצת צער. בעיקר צער על זה שזה מה שעובר לי בראש. בעיקר צער על זה שמשהו לא מספיק מפריע לי, כי עובדה שככה זה… ככה השארתי את זה.

לקראת הסוף של היום הזה באמת נמאס לי מהמצב של עצמי. זה מתחיל בקטנות… קצת בכי ילדותי, אז ממשיך לגל גדול יותר, כזה שבכוח עוצר את הכל ואי אפשר להמשיך להישאר אדישים אליו. כזה שגורם למי שנוסע בנתיב לידי ומסתכל עליי באותו רגע לתהות אם הכול תקין… אולי אפילו להציע עזרה (בכל זאת… בחורה בשילוב בכי). גל שגורם לך לרצות שוב להרגיש שהקב"ה באמת יפתור לך את כל הבעיות אם רק תעיזי להישען עליו ולהרפות מהכל.

אז אני נזכרת שאני אף פעם לא מצליחה לעשות את התרגיל הזה בשום משחק של דינמיקה חברתית (מהסוג שמקום העבודה שלך נורא אוהב לקיים). בעיקר כי זה נראה לי כל כך לא הגיוני להצליח ליפול לתוך הידיים של מי שמאחורי, כל כך מנוגד לכל אינסטינקט של הישרדות. אז אני מבינה, נאלצת להבין, שכנראה הוא לא באמת סוכנות הביטוח שלי, הוא קצת יותר מחזיק ממני… מאמין שאני באמת יכולה לבד. שכבר גדלתי ואני לא צריכה השגחה צמודה.

אתה באמת רוצה להאמין, בתמימות, שאתה יכול להישען עליו כמו על גל ולצפות שלא באמת יתנפץ לך. אתה לא באמת רוצה להאמין שאתה חייב להכנס לים עם כל הגוף, להכניס את הראש ולהירטב לגמרי. למרות שברור לך שרק ככה תרגיש משהו, כי רק ככה תשטוף את הציניות שהחליפה את הדעת שלך במשך שנים.

אתה תצא רטוב, אבל לפחות רטוב באמת ולא טובע בים של ציניות ושל שקרים עצמיים.
אולי בהמשך החודש גם תצליח לחדש איתו את הקשר באמת.

6 מחשבות על “מנסה לחזור בתשובה, בינתיים הצלחתי לחזור עם שאלות (גם משהו…)

  1. חני, מברוק על הבלוג החדש.
    אני רואה שבסוף עשית קומבינה, קראת לבלוג 'שחיטה כשירה'
    והפוסט הראשון עוסק ב'השגחה תחתונה'.
    יצאת בחסד. אלול לא?

  2. פוסט חזק. קשה נוקב עם אמירה אמיתית וסובייקטיבית מאוד. נכון שזה פוסט שמשחרר קיטור, אבל גם עצה זה דבר נחמד כשיש:
    לכי תלמדי משהו שאת אוהבת. תגדלי תחביב ותעצימי את הנפש שלך ע"י אהבת עצמך. האהבה העצמית שלך, שאני מרגיש מהפוסט הזה, מוסתרת ממך ואין לך זמן להקדיש לה זמן. כמו לשאר העולם. בייביסיטר וקורס קרמיקה\ציור\נטורופטיה\מורה דרך\ כל דבר שהנפש שלך יוצאת אליה יתן לך את אורך הרוח שאת צריכה.
    תצליחי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s